ארסנל חוזרת לקדמת הבמה?

אחרי שנים רבות של בינוניות שכמעט נגמרו בירידת ליגה, ארסנל חוזרת לקדמת הבמה עם רשימת שחקנים מרשימים שהצטרפו לקבוצה ומאמן צעיר בשם  מיקל ארטטה. האם הלונדונים יצליחו לחזור לליגת האלופות ולאיים על הגדולות בליגה האנגלית? האם זה הזמן לשוב ולרכוש כרטיסים לארסנל בפרט או כרטיסים לליגה אנגלית בכלל? כדי להחליט ריכזנו בשבילכם את שלושת הדרכים בהן החזיר מיקל ארטטה את ארסנל למסלול, ועכשיו תחליטו אתכם - האם יש לה עוד סיכוי? 

שיפוץ הקבוצה

בארבעת חלונות ההעברות מאז קיץ 2020, 16 שחקני קבוצה אדירים עזבו את המועדון. מיקל ארטטה לא עשה פשרות בכל הנוגע לבניית הנבחרת, וטיפח קבוצה צעירה וקטנה יותר של שחקנים. אנשים כמו מסוט אוזיל ופייר-אמריק אובמיאנג הועברו הלאה לחינם, בעוד פבלו מארי וויליאן החזיקו מעמד רק שנה כל אחד בצפון לונדון. זה היה חסר רחמים במידה מסוימת, אבל הטענה הרווחת הייתה שהרצף הזה היה חסר במהלך השנים האחרונות תחת הכישוף של ארסן ונגר ואונאי אמרי. היו האשמות שמדובר בגישה גדולה מדי של "זהבה ושלושת הדובים" אבל ארסנל קוטפת את הפירות עכשיו. 

פיתוח שחקנים צעירים

ארסנל הציגה, למרבה הפלא, את 19 ההרכבים הפותחים הצעירים ביותר בפרמיירליג העונה. הקבוצה הזו אמורה רק להשתפר, וזה עוד לפני ששחקנים חדשים יתווספו לקבוצה. שחקנים כמו בוקאיו סאקה ומרטין אודגארד הם לא רק שחקנים קבועים, אלא שחקני קבוצה מכריעים, כאשר אמיל סמית' רו וגבריאל מרטינלי נמצאים לא הרבה מאחור. נוסף על אלה, אנשים כמו אהרון רמסדייל, בן ווייט, גבריאל, קרין טירני וטקהירו טומאסו כולם עדיין צעירים, בני פחות מ-25. זו לא רק  ארסנל חדשה לגמרי, אלא גם קבוצה צעירה בהרבה מזו שבה הופיעו בקביעות סוקראטיס, אוזיל, וויליאן ואובמיאנג לפני כמה שנים. קשה שלא לראות איך המסלול של הקבוצה ממשיך לעלות ככה. 

סטים 

רק לפני קצת יותר מ-10 שנים, אוהדי ארסנל היו שרים בסרקזם "הגנו על פינה" בחגיגה, בכל פעם שהם הניעו  את הכדור מחוץ לרחבה במהלך משחק חוץ. המוניטין הזה של להיות חלשים ב- set-pieces נשמר, אבל נראה שהוא נגמר. בעונה שעברה הם ספגו רק חמישה שערים ממצבי כדור מת, הכי פחות בליגה, אבל כבשו רק שישה.  

אז האם יש סיכוי?

אז אמנם אומרים לנו שארסנל אמורה לחזור לעצמה. אומרים לנו כי כרטיסים לארסנל נחטפים כמו לחמניות וכי כבר הרבה שנים לא היו כאלו מכירות כרטיסים לליגה אנגלית. אומרים לנו שמערכת טקטית מגובשת איחדה סוף סוף קבוצה של שחקנים צעירים ומוכשרים בהדרכתו של מאמן כריזמטי ומשתפר. המאמן הזה, מיקל ארטטה, כבר היה נושא לאינספור מאמרים זוהרים המשבחים את העבודה שעשה. "ארסנל חזרו!" סיפרו לנו בהתרגשות, ובדרך כלל המאמרים המשיכו עם 2000 מילים על הסיבה לתחייה של התותחנים בזכות הגאונות המתהווה של הספרדי מעורר ההשראה. אבל בדיוק שכולם התחילו להלל את ארטטה, הפסידה ארסנל ארבעה משחקים מתוך חמישה. לשחק מול אלופת אירופה ופיינליסטית הגביע המקומי, צ'לסי, זה לא בדיוק החלום בשלב זה של העונה. בעוד המועדון ממערב לונדון נראה שמור בבטחה במקום השלישי, ויש לו עין אחת על גמר הגביע האנגלי, עדיין יש להם את טוטנהאם הוטספר המשתפרת והנושמת בצווארם. לארסנל מגיע קרדיט. הם הפכו על פניה פתיחת עונה רקובה, בה הפסידו בשלושת המשחקים הראשונים שלהם. ואלו היו הסימנים הברורים ביותר עד כה לכך שלמועדון יש מפת דרכים ברורה לחזון שהוא רוצה להשיג. כישרונות התקפה צעירים כמו בוקאיו סאקה, מרטין אודגארד ואמיל סמית' רו הגיעו לקדמת הבמה, בעוד הסאגה הארוכה סביב פייר אמריק אובמיאנג הסתיימה. ארטטה מתחיל לבנות נבחרת שמרגישה שהיא נושאת את ה-DNA הכדורגלני שלו, במקום לנסות לשדל מבחר שרידים מתקופותיהם של ונגר ואונאי אמרי.וגם משחקים גרועים של ארסנל לא שוללים את העבודה הטובה הזו, אבל צריך יותר מכאן. מנצ'סטר יונייטד היא דוגמה לענקית אחרת שנראתה כמי שמבססת זהות אחרי שנים של זרימה לאחר שנפרדה ממאמן איקוני. דייויד מויס, לואיס ואן חאל וז'וזה מוריניו הרחיקו בהדרגה את יונייטד מהמסורת ההתקפית שלה לעבר סוג משעמם וחסר תכונה של כדורגל. אולה גונאר סולשיאר לא היה מושלם, אבל החזיר אלמנט של זהות ורצון להליכים. עבודתו התערערה כאשר מאמציו לבנות קבוצה לוחצת נדחו בשל מפגש מרגש אך מסחרי עם כריסטיאנו רונאלדו המזדקן. הסדקים שהופיעו גרמו לתוכניות של סולשיאר להתנפץ רק שלושה חודשים לתוך העונה. כמטרה ארוכת טווח, ארסנל חייבת להישאר במסלול ולא לאפשר לחזון שלה להתפשר בזמן שהוא עדיין מתגבש. המטרה לטווח הקצר היא לנווט לסוף העונה ולסיים בליגת האלופות.  אז מה אתם חושבים? רוצים לראות אותם בפעולה ולעודד מהיציע? כרטיסים לארסנל עכשיו במחירים מעולים, רק בלייב טיקטס!